<h1>כפתור ופרח לרבינו אשתורי הפרחי פ"י</h1>
<h2>דף ח.</h2>
מסכת פסחים פרק קמא, תני רבי חייא עשו אוצרות שכר בבבל כאוצרות יין בארץ ישראל, ובמסתפק. ויש תמה, דבמסתפק פשיטא, אלא שלא תאמר על השכר נהי דבמסתפק עסיקי' מיהו אינו מסתפק ממנו אלא הרבה בבת אחת קודם אכילה כענין שאמרו בדגים גדולים, קמ"ל.
<h2>דף סא.</h2>
[הלשון המדוברת בא"י] מסכת בבא קמא סוף מרובה (פ"ג א') וכן היא סוף מסכת סוטה (מ"ט ב') אמר רבי בארץ ישראל לשון סורסי למה, אלא או לשון הקדש או לשון יוני. ואמר רב יוסף, בבבל לשון ארמי למה, אלא או לשון הקדש או לשון פרסי. פי' ה"ב הערוך, "סורסי", לשון ארץ סוריא, והוא לשון ארמית, כלומר מארם צובא. ומדמשק ועד צובא נקרא בלשון חכמים סוריא, וארם צובא הוא חלב וארצו. מסכת פסחים פרק התמיד (ס"א א') רבי אומר לשון סורסי הוא זה, כאדם האומר לחברו כוס לי טלה זה. ירושלמי נדרים פרק נערה המאורסה (ה"ח) וכו' מזה יראה שהם ז"ל היו מדברים גם כן לשון סורסי... וכת' רש"י ז"ל סוף מסכת סוטה לשון סורסי קרוב הוא ללשון ארמי, ואומר אני שזה לשון תלמוד ירושלמי והישמעאלים קורין לו סוריאני.
<h2>דף קיט:</h2>
מסכת פסחים בסיפא, אומרין לו למשה טול וברך א"ל איני מברך שלא זכיתי ליכנס לארץ לא בחיי ולא במותי. מכאן שאפילו במותו של אדם זכות הוא לו.
